מרפאים ומטפלים שונים ניסו לענות על שאלה זו כבר בשחר ההיסטוריה של האדם, אולם עד היום התשובות נותרו חסרות.
אם נבדוק את הסוגיה הזו לעומקה, נראה מצד אחד שינוי משמעותי בתוחלת החיים. מצד שני תחלואה המופיעה בגיל צעיר ומלווה בסבל רב.
לדוגמא, מחלות אשר בעבר לקו בהן אנשים בגילאי 60 ומעלה, מופיעות מוקדם יותר לפעמים כבר בגילאי 20 שנה. הטיפול התרופתי מקל מאוד על חלק מהחולים אך לעיתים גורם לנזק בלתי הפיך לאיברים פנימיים.
עד לא מזמן נחשב הגורם הגנטי כגורם מספר אחד לתחלואה. לאחרונה הסתבר כי הוא בעל השפעה חלקית בלבד (כ- 10%) .
הגורם הדומיננטי הוא הגורם הסביבתי: אורח החיים הכולל תזונה, התמודדות במצבי לחץ והכלה מתאימה של האירועים, התא המשפחתי, הורים אחים ואחיות סבים וסבתות וכו'. מערכת החינוך (מעונות, בתי ספר) השירות הצבאי.
מערכות יחסים עם בני/בנות הזוג. הקמת המשפחה ותחזוקתה. מערכות יחסים בעבודה מול מעסיק/ה.
הממשק הזה רובו ככולו מנוהל אצלנו בני האנוש על פי בסיס אינטואיטיבי בלבד כידוע.
אך לצערי אינטואיציה לבדה היא אקט של ניסוי וטעייה אשר לא תמיד צולחת, בכל מקרה את המחיר של חוסר הידע הזה נשלם בהמשך דרכנו. בתחילת הדרך, הנזק הוא רגשי בהמשך מופיעות חסימות אנרגטיות ולבסוף פתולוגיה או מה שאנו רגילים יותר לכנות מחלה/יציאה מאיזון (השלב שבו הולכים לרופא).

לסיכום
תפיסתה הבסיסית של הרפואה הקונבנציונאלית שבה לכל בעיה מוגדרת יש רופא מתאים. גורמת לאבדן נתונים חשובים באשר לגורמים מהם סובל החולה, חוסר ידע מעמיק בכל תחום מניעת המחלה עוד בשלביה הטרומיים מביא לקופות החולים ולבתי החולים מספר רב של חולים במצב שחלקו כבר בלתי הפיך.

מתוך הידע שצברתי במשך כ-17 שנה כמטפל הוליסטי: הגעתי למסקנה שעל מנת להתמודד עם הנושאים היום יומיים שלנו נדרש ידע מקיף, אותו ניתן לרכוש מבעלי ידע מקצועיים בתחומים השונים. אני קורא לזה כלים. הידע הזה יספק כלים טובים יותר להתמודדות מול כל מה שהוזכר ובעתיד יצמצם את מספר צרכני התרופות והסובלים.
למי מכם הקוראים הנמצא באחד השלבים שהוזכרו או מעוניין בטיפול תחזוקה אני מציע את הטיפולים שלי.